להצליח כחזן ושליח ציבור : הקשיים והאתגרים בשירת החזנות והתפילה, וכיצד ניתן להתמודד איתם בהצלחה

החזנים ושליחי הציבור מהווים חלק נכבד וגדול מבין אלה אשר קולם הוא אומנותם. למרות זאת, רק לעתים רחוקות עולה השיח על עבודתם ומשימותיהם, ועל המבדיל ביניהם לבין אומנים מבצעים אחרים, כגון זמרים מז'אנרים פופולאריים וקלאסיים. אנחנו שומעים בטלויזיה למשל על הדרך שעברו יהורם גאון או שלמה ארצי ועל ההתפתחות האומנותית והקולית שלהם, אבל לא נתקלים במידע וסיפורים על התמודדותו של פייטן כגון אמיל זריהן, מגדולי הפייטנים של דורנו. אנחנו מקבלים הרבה אינפורמציה על לימודיהם ומסלולם של זמרי אופרה כגון פבארוטי ועל הקושי בז'אנר הזה, אבל רק לעתים נדירות מאוד מקבלים מידע על מה נדרש בכדי להגיע לרמת אומנותם של חזנים גדולי הדור, כגון בן ציון מילר, שמעון סיבוני או יצחק מאיר הלפגוט.

במאמר זה ננסה להציץ אל עולמם של חזנים ושליחי ציבור, ולהבין מהם ההבדלים בינם לבין זמרים רגילים, ומהם הקשיים והאתגרים העומדים בפניהם. כמו כן נסקור הצעות לפתרון ועצות שימושיות לכל בעל תפילה או חזן, אשר אמור להיות במיטבו ולבצע את הרפרטואר הווקאלי שלו, במקום של תפילה וקדושה, הוא בית הכנסת.

הקשיים המיוחדים לחזן – כאדם דתי, המבצע שירה במקום קודש

השימוש בכלי נגינה כאמצעי בדיקה וחימום בדקות שלפני העליה לבמה:

עבור זמר רגיל בכל ז'אנר או סגנון, השימוש בכלי נגינה כלשהו למטרת חימום קולי או בדיקת סולם או טון, הינו דבר מובן מאליו והכרחי. זמרי אופרה למשל, נושאים איתם תמיד פסנתר קטן ונייד, העוזר להם לבצע חימום יסודי ומדוייק לפני השירה, ואף מקובל שחדר הסולנים עצמו, מצוייד מלכתחילה בפסנתר. לעומת זאת, עבור החזן, הכנסת כלי נגינה או השמעת נגינה בתחומי בית הכנסת הינה טאבו, וידוע כי הדבר איננו מקובל ואף אסור. מכאן שהחזן מוצא עצמו "לפני העליה לבמה", ובמקרה זה לפני תחילת התפילה – ללא כל כלי נגינה שיכול לעזור לו בחימום הקולי, או לרמוז לו ולהזכיר באיזה טון הוא אמור להתחיל לשיר. ע"פ מסורות מסויימות, גם הכנסת כלי מינימאלי כמו קולן, גם היא אסורה בתכלית. משמעות הדבר היא שהחזנים מגיעים למעמד השירה ללא תמיכה טונאלית ראויה. שירה כזו, ללא תמיכה טונאלית הקודמת לה, תגרום לאינטונציה לא מדוייקת בזמן הביצוע, ולחוסר מיצוי אמיתי של העבודה הקולית במהלך האימון הביתי. היינו – אם במהלך האימון הביתי מסתמך החזן על מקלדת הפסנתר, הרי שברגע האמת, נשמט לו אמצעי עזר זה. הדבר גורם גם לחוסר ביטחון בזמן הביצוע, כיוון שטעות בטון ההתחלתי עלולה לגרום ברוב המקרים לחנק או לביצוע כושל בקצוות המנעד, בין אם בקצה הגבוה או הנמוך. כיוון שלרוב המכריע של החזנים אין שמיעה אבסולוטית מוחלטת, המאפשרת לחזן לדעת בדיוק באיזה טון התחיל לשיר, הרי שהבעיות האלה נוגעות למעשה לכל קהל החזנים.

הפתרון לבעית העדר כלי נגינה זמין במקום ההופעה \ ביהכ"נס :

הפתרון לבעית חסרון התמיכה הטונאלית, טמון בעבודה אינטנסיבית ומדוייקת בבית. אימון ביתי ווקאלי מדוייק, בליווי מקלדת של פסנתר או אורגן, המתבצע בצורה מקצועית והמשכית לאורך ימות השנה, יגרום להרגלת הגרון והאוזן כמה שניתן, לטונאליות הנחוצה בזמן ההופעה. בכדי ךנסות ולשמר את הטונאליות הנכונה, יש להתאמן אך ורק בסולם מסויים אחד על כל קטע שירה, ולא להחליף סולמות בזמן האימון, דבר שמגביר את הבילבול בזמן הביצוע בביהכ"ס. אימון מדוייק כזה יעזור לזכור את הטונאליות הנכונה לפחות עד לרמת חצי טון. כמו כן חשוב לבחור את הסולמות בחכמה, ולא לשבץ אף קטע מקטעי הזמרה בחלקים הקיצוניים של המנעד. כך שגם אם תהייה בזמן הביצוע סטייה לגובה של חצי טון או טון, הדבר לא יוביל לשבירת הקול או חנק.

הקושי המיוחד של התפקוד ביום הכיפורים

השירה בתפילות יום הכיפורים מהווה ללא ספק את המבחן האולטימטיבי של כל חזן בעל שיעור קומה. פרט לכל הקשיים שהוזכרו לעיל, הרי שכאן מדובר בשירה אינטנסיבית מאוד, המשלבת בקריאה גם קטעי חזנות ידועים, שבחלקם משתווים ברמת הקושי שלהם לאריה אופראית דרמטית של ממש. וכל זאת כמובן בתנאי צום, ללא מאכל וללא שתיה. הקושי הגדול שבתפקוד כחזן ביום הכיפורים נובע לא רק מעניין הצום, אלא מחוסר התרגול של מצבים דומים במהלך השנה. כלומר, מרבית החזנים אינם מייצרים לעצמם "סימולציית יום כיפור" בימות החול, ומתאמנים עליה עד לראש השנה, אלא ברוב המקרים, שרים באינטנסיביות פחותה הרבה יותר במהלך השנה, ומגיעים לאתגר יום הכיפורים, כאשר המצב השרירי איננו מורגל לעומס הנדרש. יש לזכור שעקב הצום, הגוף עצמו חלש יותר, ולכן גם התמיכה הגופנית בזמן השירה תהיה קשה יותר לביצוע ולהשגה.

העצות השימושיות לחזן ביום הכיפורים

• רצוי מאוד לקיים כמה פעמים בשנה תירגולת ואימון של שירת הקטעים החזניים בתנאי צום. הדבר ירגיל את הגוף למצב, וההתמודדות עם אתגר הכיפורים תהיה קלה יותר, ומוכרת יותר.
• בזמן התפילה הארוכה והאינטנסיבית, רצוי מאוד לשמור את מרבית האנרגיה הגופנית והקולית לקטעים המרכזיים והמשמעותיים יותר, ולא לשיר בעוצמה ובטונים גבוהים לאורך כל שעות התפילה. חשוב מאוד לתכנן מראש כבר בבית, באילו קטעים מחליטים לשמור אנרגיה ובאילו קטעים מתכוונים לתת יותר, ולא להשאיר את זה ליד הגורל או לספונטניות
• בקריאת קטעי התפילה המונוטוניים יותר, והפחות שירתיים, חשוב מאוד להקפיד על פוזיציה קולית גבוהה, ולהתייחס לטקסט בחלוקה של פראשות מוזיקאליות לכל דבר, ולא ליפול "למלכודת המונוטוניות" – העלולה לעייף את הגרון ולהשכיח מאיתנו את התמיכה הגופנית. כלומר : לשמור על אנרגיה ואינטנסיביות שירתית גם בקטעי המלל המונוטוניים יותר.
• בזמן הצום, ובמיוחד לקראת התפילות, רצוי מאוד לשמור על סביבת האף והלוע לחה מאוד, ע"י אינהלציה של אדים חמים, ועל ידי שימוש בספריי מי-ים, או כל נוזל סטרילי אחר, המונע את התייבשות רקמות האף. כך ניתן יהיה לשמור על מערות אף פתוחות, ורזוננס בריא וטוב יותר בזמן השירה.

הקריאה הארוכה בתורה בחול ובשבת

בימות החול ובשבתות נדרשת קריאה מן התורה, שאורכה יכול להגיע לכ 3 שעות כמעט רציפות. אופיה וסגנונה של קריאה זאת הוא ברובו מונוטוני, ללא קפיצות מלודיות במרווחים גדולים, כאשר כמה פעמים במהלך שירה זאת, נדרש החזן לשלב קטע פיוטי או סולני חזני לתפילה, קטע שנושא אופי סולני ומאתגר ווקאלית. שירה אינטנסיבית וארוכה שאופייה מונוטוני מאוד, היא קשה ומעייפת, לעתים הרבה יותר מאשר קטעים סולניים קשים ומאתגרים. באופן פרדוקסלי, רבים משליחי הציבור אינם מבינים, מדוע הם מצטרדים ומתעייפים מהקטעים "הקלים, המונוטוניים והנמוכים האלה", ואינם מודעים לכך שדווקא קטעים אלה מהווים אתגר טכני ווקאלי חשוב ויש לבצעם בשימת לב גדולה. מדוע אם כן קיימת סכנה גדולה להתעייפות בקריאה ארוכה ומונוטונית מהתורה ? ובכן, התשובה היא המלכוד שטומנת לנו ההרגשה המוטעית, כאילו בקריאה מונוטונית ונמוכה אין באמת צורך בתמיכה, או בשמירה על פוזיציה נכונה. וכאן טמון הפח. השירה המונוטונית מפתה אותנו לשיר "בנינוחות יתר" וללא תשומת לב טכנית, שהרי היא "קלה ולא גבוהה". שליחי הציבור שרים שעות ארוכות קטעים שמבחינה מנעדית נחשבים קלים מאוד בעבורם, אך כיוון שהקלות מרחיקה אותם מלבצע הלכה למעשה טכניקה קולית מוקפדת – הרי שהפוזיציה יורדת אט-אט למקום גרוני, התמיכה נחלשת – והתוצאה היא צרידות ולאות בגרון. הפתרון לסוגייה זאת הוא כפי שהוזכר כבר לעיל, היינו – שמירה על פוזיציה גבוהה והתייחסות לכל מלל התפילה כאל פראזות מוזיקאליות של ממש, בעלות מרכז מוזיקאלי ובעלות מרכז תמיכתי.

ההגבלות הנובעות מהצורך לשתף את קהל המתפללים בשירה

כיוון שפעמים רבות, מקובל ומתבקש שקהל המתפללים יצטרף בשירה או קריאה אל שליח הציבור, הרי שמלכתחילה, בין אם ירצה בכך שליח הציבור או לאו, קיימת הגבלה מסויימת לגבי הגובה הכללי הטונאלי של הקריאה בתורה והפיוטים. כלומר, עקב העובדה שהקהל, שאינו מאומן קולית בד"כ ואין ביכולתו להגיע לגבהים במנעד הווקאלי, אמור להצטרף לשירה – מוגבל למעשה גם הש"צ או החזן בבחירת הסולמות לשירתו, ואינו יכול לשיר בטסיטורה גבוהה מדי, למרות שמבחינה ווקאלית כסולן, הדבר עדיף בעבורו. אם מדובר בש"צ בריטון, ששר בטסיטורות אמצע הנוחות לקהל ולו גם יחד – הרי שהדבר יכול להסתדר לטובה עבור הקהל ועבורו. אבל במקרים רבים, נאלצים חזנים שהם טנורים גבוהים, להגביל את עצמם מבחינה מנעדית, ולשיר ברגיסטרים נמוכים שאינם נוחים להם. שירה כזאת לאורך זמן ובאינטנסיביות יכולה לשחוק את הקול הסולני ולגרום לו לעייפות. גם בהימצאות טכניקה מצויינת לשירה, יתקשה זמר לשיר לאורך זמן ברגיסטר שאינו מתאים לו, ואין הוא אמור לעשות כן. על כן יש לבחור בקפידה יתרה את הסולמות ואת איזורי המנעד לתפילה, ולהיעזר גם באיש מקצוע או מורה לפיתוח קול בעניין. כדאי לשים לב ולבדוק באילו קטעים יעדיף הקהל שירה סולנית גדולה ומרשימה מצד החזן, למרות שלא תתאפשר שירה משותפת מדוייקת.

השירה בהגייה ספרדית

החזנים הספרדים ואלה השרים בסגנון ספרד וירושלים, הוגים את הצורה הנכונה והעמוקה של האותיות ח' ו ע'. ההגיה הספרדית לאותיות אלה מתבצעת במיקום עמוק יחסית בחלל הגרון, ואיננה נוחה לשירה, כיוון שהיא מפתה את החזן לשהות בפוזיציה הגרונית העמוקה, שאיננה בריאה טכנית. לכן, חשוב מאוד שחזנים אשר אכן הוגים את האותיות ח' וע' בהגייה ספרדית, ישתדלו למקם אותן במקום הפרונטאלי ביותר בחלל הפה, ככל שניתן. כך יתרחקו מהסכנה שבשירה הגרונית או האחורית.

לסיום ולאחר סקירת האתגרים והמכשולים הרבים, ניתן לסכם ולומר כי לא זו בלבד שהחזן ובעל התפילה חייב לטפח את קולו ולשמור על אורח שירה טכני נכון, אלא חייב הוא לעשות זאת אף ביתר שאת, אפילו יותר מזמר רגיל, כיוון שבזמן הביצוע עצמו – עומדים לעזרתו כלים מצומצמים יותר ומעטים יותר. לכל החזנים ובעלי התפילה – יישר כוח !